משפטים מהתורה על זמן

משה מבקש ללמוד לספור ימים

תהילים צ הוא תפילה של משה. כך הוא נפתח: ״תפלה למשה״. ובאמצע התפילה משה מבקש בקשה מוזרה: תלמד אותנו לספור את הימים שלנו.

למה צריך ללמוד את זה? הרי כל אחד יודע לספור. אבל משה לא מבקש לדעת כמה ימים יש. הוא מבקש שהספירה תשנה אותנו. שנבין כמה כל יום שווה, ומזה נגיע ל״לבב חכמה״, ללב חכם.

שים לב גם למילה ״ימינו״. משה לא אומר ״שנותינו״. שנה זה משהו גדול ורחוק. יום זה משהו שיש לך עכשיו, ביד.

שבעים שנה שעפות מהר

שני פסוקים לפני הבקשה לספור ימים, משה כותב כמה זמן חיים בני אדם: שבעים שנה, ואם יש כוח, שמונים. ואז הוא מוסיף: ״כי גז חיש ונעפה״. הזמן חולף מהר, ואנחנו עפים.

קודם לכן באותו פרק, משה משווה את האדם לעשב. בבוקר הוא צומח, ובערב הוא כבר יבש. ובאותו פרק הוא גם אומר שאלף שנים בעיני הקב״ה הן ״כיום אתמול כי יעבר״.

הסדר בפרק מלמד משהו. קודם משה מראה כמה החיים קצרים. רק אחר כך הוא מבקש לספור את הימים. מי שמבין שהזמן מוגבל, מתחיל לספור.

צל שעובר

תהילים קמד הוא מזמור של דוד. רגע לפני הפסוק הזה דוד שואל: ״ה׳ מה אדם ותדעהו״. מי אני בכלל, שבורא עולם שם לב אליי?

התשובה שלו היא התמונה הזאת: האדם דומה להבל, משהו קל כמו אד. והימים שלו הם כמו צל. ולא סתם צל, אלא ״צל עובר״. צל שזז ונעלם, שאי אפשר לתפוס אותו.

ומעניין שזה נאמר דווקא על ידי דוד, מלך ולוחם, שבאותו מזמור מודה על ניצחונות במלחמה. גם מי שיש לו כוח גדול יודע שהזמן שלו לא בידיים שלו.

היום קצר והמלאכה מרבה

המשנה הזאת בפרקי אבות היא כמו משל קטן על פועל שעובד אצל בעל בית. יש בה חמישה חלקים, וכל אחד מוסיף משהו.

היום קצר: אין הרבה זמן. המלאכה מרובה: יש הרבה מה לעשות. הפועלים עצלים: וגם אנחנו לא תמיד ממהרים. השכר הרבה: מה שמחכה בסוף שווה מאוד. ובעל הבית דוחק: יש מי שמחכה שהעבודה תיעשה.

המשנה לא אומרת לך מה בדיוק לעשות. היא רק מציירת את המצב כמו שהוא. ומי שקורא אותה, מבין לבד שאין זמן לבזבז.

ואם לא עכשיו, אימתי

זה אחד המשפטים הכי מוכרים בפרקי אבות. יש בו שלוש שאלות קצרות. השתיים הראשונות הן על האדם: אם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג? ואם אני רק בשביל עצמי, מה אני שווה?

השאלה השלישית היא על זמן. ״ואם לא עכשיו, אימתי״, כלומר מתי. זו לא שאלה שמחכה לתשובה. זו שאלה שבאה להעיר אותך.

תחשוב על כל הדברים שאתה אומר ״אחר כך״. המשנה שואלת: מתי זה ה״אחר כך״ הזה? אם אין לו תאריך, אולי הוא לא יגיע אף פעם.

כשאתפנה, אלמד

במשנה אחרת, באותו חכם שאמר ״אם לא עכשיו, אימתי״, מופיע עוד משפט על זמן. אל תגיד ״כשאתפנה אשנה״, כשיהיה לי זמן פנוי אלמד. כי אולי לא תתפנה.

זה משפט שכל אחד מכיר מהחיים. מחכים לרגע שבו הכול יהיה רגוע, ורק אז נתחיל. אבל הרגע הזה כמעט אף פעם לא מגיע. תמיד יש עוד משהו.

כששמים את שני המשפטים של אותו חכם אחד ליד השני, רואים תמונה שלמה. אחד אומר: עכשיו. השני מסביר למה: כי ה״אחר כך״ לא מובטח לך.

מה זה אומר עלינו היום

כל המקורות האלה לא מנסים להפחיד אותך. הם לא אומרים שהזמן קצר כדי שתהיה עצוב. הם אומרים את זה כדי שתתעורר.

משה ביקש ״למנות ימינו״, לספור ימים, לא שנים. אולי זה המקום להתחיל: לא לתכנן את כל החיים, רק לשאול מה אני עושה עם היום הזה.

ואפשר לבחור דבר אחד שאמרת עליו ״כשאתפנה״. ולשאול את השאלה מפרקי אבות: אם לא עכשיו, אימתי?

מילים שכדאי להכיר

תהילים

ספר בתנ״ך עם מזמורים ותפילות. רובם של דוד המלך, ויש גם תפילה של משה.

משנה

הספר הראשון של התורה שבעל פה. נחתם לפני כ־1,800 שנה.

פרקי אבות

מסכת במשנה שכולה עצות ומוסר לחיים.

הבל

משהו קל וחולף, כמו אד או נשימה.

אימתי

מתי.

אשנה

אלמד. מהמילה ״משנה״, לימוד.