משפטים מהתורה על אהבה

שבע שנים שהרגישו כמו כמה ימים

יעקב הגיע לחרן ופגש את רחל ליד הבאר. הוא אהב אותה, ואמר ללבן, אבא שלה: ״אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה״. לבן הסכים.

שבע שנים זה הרבה זמן. ובכל זאת התורה אומרת שהן היו בעיניו ״כימים אחדים״, כלומר כמו כמה ימים בלבד. בדרך כלל זה הפוך: כשמחכים למשהו שרוצים מאוד, כל יום מרגיש ארוך.

הפסוק לא אומר שהזמן עבר מהר כי היה לו קל. הוא אומר שזה קרה ״באהבתו אתה״, בגלל האהבה. כשהאהבה אמיתית, העבודה בשבילה לא מרגישה כמו מחיר. וגם כשלבן רימה אותו ונתן לו את לאה, יעקב עבד עוד שבע שנים אחרות בשביל רחל.

אהבה חזקה כמו המוות

״שימני כחותם על לבך״ פירושו: תשים אותי כמו חותם על הלב שלך. חותם הוא סימן שמטביעים על דבר ששייך לך, והוא נשאר צמוד אליו.

אחר כך בא משפט חזק מאוד: ״כי עזה כמות אהבה״. אהבה חזקה כמו המוות. אי אפשר לברוח מהמוות ואי אפשר להתווכח איתו. וגם ״קשה כשאול קנאה״: הקנאה של מי שאוהב קשה כמו מקום המתים. אהבה אמיתית לוקחת את כל הלב.

לפי המסורת, שיר השירים כולו הוא משל לאהבה בין הקב״ה לעם ישראל. לפי הקריאה הזאת, זו בקשה של עם ישראל: שהקשר שלו עם בורא עולם יהיה חתום על הלב, ולא יימחק לעולם.

מים רבים לא יכבו אותה

הפסוק שבא מיד אחרי ממשיך את אותו רעיון. אש אפשר לכבות במים. אבל את האהבה, אומר הפסוק, אפילו ״מים רבים״ ונהרות לא יכולים לכבות או לשטוף.

והחצי השני מפתיע: אם אדם ינסה לתת את כל הכסף שיש לו כדי לקנות אהבה, ״בוז יבוזו לו״. יצחקו עליו. אהבה היא לא משהו שקונים.

יש כאן קשר יפה ליעקב. הוא לא שילם על רחל בכסף. הוא נתן ארבע עשרה שנים של עבודה מהחיים שלו. אהבה לא נקנית בהון, אבל היא נבנית מנתינה של עצמך.

שנאה מעוררת ריב, אהבה מכסה

״תערר״ פירושו מעוררת, מעירה. ״מדנים״ הם ריבים. שנאה מעירה ריבים, גם כאלה שכבר נרדמו מזמן.

אהבה עושה את ההפך: ״על כל פשעים תכסה אהבה״. היא לא אומרת שהטעויות לא קרו. היא פשוט לא מוציאה אותן החוצה כל הזמן. כשאתה אוהב מישהו, אתה לא מחפש להזכיר לו כל פעם מה הוא עשה לא בסדר.

באותו פרק במשלי יש פסוק שמראה את הצד השני: ״מכסה שנאה שפתי שקר״. מי שמסתיר שנאה מאחורי מילים יפות, משקר. כלומר, לא כל כיסוי הוא טוב. אהבה מכסה על טעויות של אחרים. שנאה מכוסה היא רק שקר.

ואהבת לרעך כמוך

זה אולי הפסוק הכי מפורסם על אהבה בתורה. אבל שים לב למה שבא לפניו: ״לא תקם ולא תטר״. לנקום זה להחזיר רע למי שעשה לך רע. לנטור זה לשמור את זה בלב ולא לשכוח.

הפסוק לא מתחיל מאהבה גדולה. הוא מתחיל משחרור של כעס. רק אחרי שאין נקמה ואין טינה בלב, הוא מגיע ל״ואהבת לרעך כמוך״, כמו שאתה אוהב את עצמך.

ובפסוק שלפני כן כתוב: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״. התורה מדברת על מה שקורה בפנים, בלב, ולא רק על איך שאתה נראה מבחוץ.

אהבה גם למי שבא מבחוץ

באותו פרק, קצת אחר כך, התורה חוזרת על אותן מילים בדיוק: ״ואהבת לו כמוך״. אבל הפעם זה לא על החבר או השכן. זה על הגר.

בפשט, גר הוא מי שבא לגור אצלכם מארץ אחרת. חז״ל פירשו שהכוונה כאן למי שהצטרף לעם ישראל. בשני הפירושים זה אדם שלא נולד בתוך העם, ויכול בקלות להרגיש זר.

והתורה נותנת סיבה: ״כי גרים הייתם בארץ מצרים״. אתה יודע איך זה להרגיש זר, כי העם שלך היה פעם זר. מי שזוכר את הכאב שלו, יכול להבין את הכאב של אחר.

מה זה אומר עלינו היום

אם תסתכל על כל הפסוקים יחד, תראה שהתנ״ך מדבר על כמה סוגים של אהבה: אהבה בין איש לאשה, אהבה לחבר, אהבה לזר, ולפי המסורת גם אהבה בין עם ישראל לבורא עולם.

ויש דבר אחד שחוזר בכולם: אהבה אמיתית לא נמדדת במה שמקבלים. יעקב נתן שנים מהחיים שלו, שיר השירים אומר שאי אפשר לקנות אותה בכסף, ומשלי אומר שהיא מכסה על טעויות.

נסה לחשוב על אדם אחד שאתה קצת כועס עליו. לפני שמדברים על לאהוב אותו, הפסוק בויקרא מתחיל מצעד קטן יותר: לא לשמור את זה בלב.

מילים שכדאי להכיר

שיר השירים

ספר בתנ״ך. שיר אהבה, שלפי המסורת הוא משל לאהבה בין ה׳ לעם ישראל.

חותם

סימן שמטביעים על דבר כדי להראות שהוא שייך למישהו.

שאול

בפסוק בשיר השירים: מקום המתים. לא שאול המלך.

מדנים

ריבים ומריבות.

לא תקם ולא תטר

לא לנקום, ולא לשמור בלב את הרע שמישהו עשה לך.

גר

בפשט: מי שבא לגור אצלכם מארץ אחרת. לפי חז״ל הכוונה למי שהצטרף לעם ישראל.

חז״ל

ראשי תיבות של ״חכמינו זכרונם לברכה״, החכמים של המשנה והגמרא.