הנעלבין ואינן עולבין מקור ופירוש
נכתב ונבדק על ידי צוות הלימוד היומי ·
בקצרה
״הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין״ היא ברייתא מהתלמוד הבבלי, במסכת יומא דף כג עמוד א, ובנוסח קרוב גם בשבת פח ע״ב ובגיטין לו ע״ב. פירושה: מי שמעליבים אותו והוא לא מעליב בחזרה, שומע דברים קשים עליו ולא עונה. עליהם נאמר הפסוק ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״ (שופטים ה, לא).
הנוסח המלא
הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
יש שכותבים את המשפט ״הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״. זה אותו משפט בעברית של היום. בשבת פח ע״ב הנוסח מתחיל ״עלובין ואינן עולבין״.
פירוש מילה במילה
- ״הנעלבין ואינן עולבין״
- אנשים שמעליבים אותם, והם לא מעליבים בחזרה.
- ״שומעין חרפתן ואינן משיבין״
- שומעים דברים מביישים עליהם, ולא עונים.
- ״עושין מאהבה״
- עושים את מה שהם עושים מתוך אהבה, לא מתוך כעס.
- ״ושמחין ביסורין״
- ושמחים גם כשקשה להם.
- ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״
- האוהבים של בורא עולם הם כמו השמש כשהיא יוצאת בכל הכוח שלה. זה סוף שירת דבורה בספר שופטים.
באיזה הקשר זה מופיע ביומא
ביומא כג הגמרא מדברת על שני דברים שהתורה אוסרת: נקימה ונטירה. נקימה היא כשמישהו ביקש ממך משהו ואתה מסרב, רק כי פעם הוא סירב לך. נטירה היא כשאתה כן עוזר, אבל אומר לו ״אני לא כמוך״. הדוגמה בגמרא היא חבר שמבקש לשאול מגל או גרזן.
הדיון שם עוסק בתלמיד חכם, והגמרא שואלת: ומה עם פגיעה אישית, כשמישהו מעליב אותך? ואז היא מביאה את הברייתא הזאת. התשובה של הגמרא היא שאפשר שהפגיעה תישאר בלב, אבל לא מחזירים. וכשהפוגע בא לפייס, מתפייסים.
ובאותו מקום בגמרא נאמר גם משפט מפורסם נוסף:
כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו
כלומר: מי שמוותר ולא מתעקש להחזיר על כל פגיעה, גם לו מוותרים בשמיים על החטאים שלו.
מה זה אומר עלינו היום
חז״ל לא קוראים לאדם ששותק מול עלבון חלש. הם קוראים לו שמש. להחזיר זה קל. לעצור ולא לענות דורש כוח אמיתי.
לשתוק לא אומר להסכים עם מה שנאמר עליך. ואם מישהו פוגע בך שוב ושוב, מותר וחשוב לספר על זה למישהו שאתה סומך עליו.
בפעם הבאה שמישהו מעליב אותך, לפני שאתה מחזיר לו, תזכור: לפעמים צריך הרבה יותר כוח כדי לא להחזיר.
מילים שכדאי להכיר
- ברייתא
- דברי חכמי המשנה שלא נכנסו לספר המשנה, ומובאים בגמרא.
- חרפה
- בושה, עלבון.
- נקימה
- נקמה: לסרב לעזור למישהו כי הוא לא עזר לך.
- נטירה
- לשמור טינה: לעזור, אבל להזכיר לו שהוא לא עזר לך.
- המעביר על מדותיו
- מי שמוותר ולא מתעקש להחזיר על כל פגיעה.