משפטים מהתורה על ילדים

ילדים הם מתנה: הנה נחלת ה׳ בנים

הפסוק הזה מספר תהלים הוא אולי המשפט הכי מוכר בתנ״ך על ילדים. הוא אומר שבנים הם ״נחלת ה׳״, ושהם ״שכר״.

שים לב לשתי המילים. נחלה היא משהו שאתה מקבל בירושה, בלי שעבדת עליו. שכר הוא משהו שאתה מקבל אחרי עבודה. הפסוק משתמש בשתיהן יחד. ילד הוא גם מתנה שלא הרווחת, וגם תשלום על משהו שעשית.

ועוד דבר. המזמור פותח במילים ״אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו״. קודם הוא מדבר על בונים שבונים בית, ורק אחר כך על בנים. המילים ״בונים״ ו״בנים״ נשמעות כמעט אותו דבר. אפשר לראות כאן רמז: הבית שאדם בונה הוא לא רק הקירות, אלא גם הילדים. ולפי המזמור, בלי עזרה מלמעלה שום בית לא נבנה.

כחצים ביד גבור: למה ילדים דומים לחצים

מיד אחרי זה המזמור משווה ילדים לחצים ביד של לוחם. ״בני הנעורים״ הם ילדים שנולדו כשההורים עוד צעירים.

חץ לא זז לבד. מישהו צריך להחזיק אותו, לכוון אותו ולשחרר אותו. אבל אחרי שהוא יוצא מהיד, הוא עף הרבה יותר רחוק ממה שהיד יכולה להגיע. זו תמונה חזקה של ילדים: אתה מחזיק אותם זמן מה, ואז הם ממשיכים הלאה, למקומות שאתה עצמך לא תגיע אליהם.

והמזמור מסיים: ״אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם״. אשפה היא הנרתיק שבו לוחם שומר את החצים. על מי שיש לו הרבה חצים כאלה כתוב שהוא לא יתבייש, גם כשהוא עומד מול אויבים בשער העיר.

בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך

זה הפסוק שהרבה אנשים מחפשים כשהם רוצים ברכה לילדים מהתורה. הוא מתוך מזמור קכח בתהלים, והוא מצייר תמונה של בית: אישה כמו גפן עם פרי, וילדים כמו שתילים של זית מסביב לשולחן.

שתיל הוא עץ קטן שעוד לא גדל. הפסוק לא משווה את הילדים לעצי זית גדולים, אלא לשתילים. הם עוד בדרך. הם צומחים, והשולחן שלך הוא המקום שבו הם צומחים.

ויש כאן קשר יפה בין שני המזמורים. במזמור קכז כתוב שמי שעובד קשה בלי עזרה מלמעלה אוכל ״לחם העצבים״, לחם של עצב. במזמור קכח, שבא מיד אחריו, כתוב ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״. שוב לחם, אבל עכשיו אוכלים אותו בשמחה, מסביב לשולחן מלא ילדים.

וראה בנים לבניך: הברכה לראות נכדים

מזמור קכח הוא כולו ברכה. כתוב בו ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳״. והברכה האחרונה בו היא לראות ״בנים לבניך״, כלומר נכדים.

שים לב איך המזמור הולך ומתרחב. הוא מתחיל באדם אחד שאוכל מהעבודה שלו. אחר כך הבית, האישה והילדים מסביב לשולחן. אחר כך ירושלים. ובסוף ״שלום על ישראל״, כל העם.

המזמור מראה שמשפחה היא לא רק עניין פרטי. מה שקורה מסביב לשולחן שלך הוא חלק ממשהו גדול יותר. וכשאדם רואה נכדים, הוא רואה שהשרשרת ממשיכה גם אחריו.

פרו ורבו: הברכה הראשונה בתורה

הברכה הראשונה שהאדם קיבל אי פעם היא ברכה על ילדים. בפרק הראשון של התורה, מיד אחרי שאלוקים ברא את האדם, זכר ונקבה, הוא בירך אותם: ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״.

אבל יש כאן פרט מעניין. ביום החמישי הדגים והעופות קיבלו ברכה דומה מאוד: ״פרו ורבו ומלאו את המים בימים״. ההבדל הוא במילים שלפני הברכה. אצל הדגים כתוב שאלוקים בירך אותם ״לאמר״. אצל האדם כתוב ״ויאמר להם״. אל האדם הוא דיבר ישירות.

ויש הבדל נוסף. רק לאדם נאמר ״וכבשה״. ילדים של בני אדם הם לא רק עוד ועוד יצורים בעולם. הם אנשים שנבראו בצלם, ושיקבלו אחריות על העולם. ורק אחרי כל זה, בסוף היום השישי, כתוב ״והנה טוב מאד״.

וכל בניך למודי ה׳: ילדים שלומדים ובית עם שלום

הפסוק הזה מספר ישעיהו נמצא בפרק שפותח במילים ״רני עקרה לא ילדה״. הנביא מדבר כאן כמו אל אישה שלא היו לה ילדים, ואומר לה לשמוח, ״כי רבים בני שוממה מבני בעולה״. מי שהייתה בודדה, יהיו לה יותר ילדים ממי שלא הייתה בודדה אף פעם.

בהמשך הפרק באה ההבטחה: ״וכל בניך למודי ה׳״. הילדים לא רק יהיו רבים. הם ילמדו מה׳. ומיד אחר כך: ״ורב שלום בניך״.

הפסוק שם את שני הדברים האלה אחד ליד השני: ילדים שלומדים, וילדים שיש להם שלום גדול. והמילה ״בניך״ מופיעה פעמיים בפסוק קצר אחד, כאילו הנביא לא מסתפק לומר אותה פעם אחת.

מה זה אומר עלינו היום

אף אחד מהפסוקים האלה לא מדבר על ילדים כעל עול. הם מדברים עליהם כעל נחלה, שכר, חצים ביד גיבור, שתילים וברכה.

בפעם הבאה שאתה יושב לשולחן עם הילדים שלך, או עם האחים שלך, נסה לזכור את התמונה מתהלים: שתילים קטנים מסביב לשולחן. עוד לא עצים. עוד גדלים.

ואם אתה מחפש ברכה לילד, ללידה או לבר מצווה, הפסוקים כאן הם ברכות מוכנות. ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״ הוא ברכה שלמה במשפט אחד.

מילים שכדאי להכיר

תנ״ך

תורה, נביאים וכתובים. ספר תהלים הוא חלק מהכתובים, וספר ישעיהו הוא חלק מהנביאים.

תהלים

ספר של שירים ותפילות לה׳ בתנ״ך.

נחלה

ירושה. משהו שעובר אליך בלי שעבדת עליו.

אשפה

בפסוק הזה: הנרתיק שבו לוחם שומר את החצים שלו.

שתיל

עץ קטן וצעיר שעוד גדל.

עקרה

אישה שלא יכולה ללדת ילדים.