משפטים מהתורה על בית המקדש

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

זה הפסוק הראשון שעולה לראש כשמדברים על בית המקדש. הקב״ה אומר למשה לבקש מבני ישראל לבנות לו מקדש. בפסוק הבא כתוב שזה ״המשכן״. ובספר מלכים כתוב שכשנבנה הבית בירושלים, העלו אליו את הארון ואת אהל מועד.

שים לב למילה האחרונה. לא כתוב ״ושכנתי בתוכו״, בתוך המקדש. כתוב ״ושכנתי בתוכם״, בתוך האנשים. הבניין הוא הכלי. המטרה היא שהקב״ה יהיה קרוב לעם.

בגלל זה הפסוק כל כך חשוב. בית המקדש הוא לא רק מקום יפה מזהב. הוא סימן שבורא עולם רוצה לגור בתוך החיים של העם שלו.

המשכן נבנה ממי שהלב שלו רצה לתת

לפני הפסוק המפורסם יש פסוק שקל לפספס. הקב״ה לא מטיל מס. הוא מבקש תרומה רק ממי שהלב שלו דוחף אותו לתת. זה הפירוש של ״ידבנו לבו״.

והרשימה ארוכה: זהב, כסף, נחושת, עורות, עצי שטים, שמן, בשמים ואבנים יקרות. כל אחד הביא את מה שהיה לו. ככה המשכן נבנה מהרבה מתנות של הרבה אנשים.

זה מסביר משהו על ״ושכנתי בתוכם״. הבית של הקב״ה נבנה מהלב של העם, ולכן הוא שייך לכולם.

דוד רצה לבנות ולא בנה

ביום שבית המקדש נחנך, שלמה המלך עומד מול כל העם ומספר סיפור. דוד, אבא שלו, רצה מאוד לבנות בית לה׳. אבל ה׳ אמר לו: ״רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי״.

ובכל זאת הקב״ה אומר לדוד ״הטיבת״, עשית טוב. דוד לא הניח אף אבן בבית. אבל הרצון שלו נחשב. הוא קיבל שבח על מה שהיה בלב, לא רק על מה שיצא לפועל.

לפעמים אתה רוצה לבנות משהו גדול ולא מספיק לסיים אותו בעצמך. הפסוק הזה מראה שרצון אמיתי לא הולך לאיבוד. ולפעמים הבן הוא זה שגומר את מה שהאבא התחיל.

השמים לא מספיקים לו אז למה צריך בית

זה אולי המשפט הכי עמוק שנאמר על בית המקדש, והוא יצא מהפה של מי שבנה אותו. שלמה עומד לפני המזבח, פורש ידיים לשמים ושואל שאלה קשה: אם אפילו השמים לא יכולים להכיל את הקב״ה, איך בית אחד יכיל אותו?

התשובה מגיעה מיד אחרי. שלמה מבקש ״להיות עינך פתחת אל הבית הזה לילה ויום״. הבית לא נועד לסגור את הקב״ה בתוכו. הוא נועד להיות מקום שאליו פונים בתפילה.

ושלמה מונה מצבים קשים: אדם שחטא לחבר שלו, עם שהפסיד במלחמה, שנה שבה לא יורד גשם. בכל מצב כזה אנשים מתפללים אל המקום הזה, ושלמה מבקש: ״ואתה תשמע השמים וסלחת״.

בית תפלה לכל העמים

ישעיהו הנביא נותן לבית המקדש שם: ״בית תפלה״. ולא רק בשביל עם ישראל, אלא לכל העמים.

הפסוק בא בהקשר מרגש. לפניו מדובר על שני אנשים שמרגישים בחוץ. בן נכר, מי שבא מעם אחר והצטרף, שחושש ״הבדל יבדילני ה׳ מעל עמו״. וסריס, שאומר על עצמו ״הן אני עץ יבש״.

והקב״ה עונה לשניהם. לסריסים הוא מבטיח ״ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם״. ולמי שבא מבחוץ הוא מבטיח לשמח אותו בבית התפילה שלו. לפי הפסוק הזה, בבית המקדש אף אחד לא אמור להרגיש מיותר.

שיבנה בית המקדש: הבית האחרון יהיה גדול מהראשון

חגי הנביא מדבר אל אנשים שבונים את בית המקדש מחדש. חלק מהם זוכרים את הבית הקודם, והבניין החדש נראה להם כמו כלום. חגי שואל אותם בגלוי: ״מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם״.

ומיד אחר כך הוא אומר להם: ״וחזק כל עם הארץ נאם ה׳ ועשו כי אני אתכם״. ואז מגיעה ההבטחה: הכבוד של הבית האחרון יהיה גדול מהכבוד של הראשון, ובמקום הזה יהיה שלום.

זה פסוק שמדבר אל מי שמחכה ומתפלל שיבנה בית המקדש. הוא מלמד שלא מודדים את הבית לפי איך שהוא נראה בהתחלה. מה שקובע הוא שה׳ נמצא בו, ושהוא מביא שלום.

מה זה אומר עלינו היום

כל הפסוקים האלה אומרים דבר אחד: בית המקדש הוא לא רק בניין. הוא נבנה מהלב, הוא מקום של תפילה, והוא פתוח לכל מי שמתקרב.

המילה ״בתוכם״ נשארת גם היום. היא שואלת אותך שאלה פשוטה: איפה בחיים שלך יש מקום לקב״ה?

ודוד מלמד עוד משהו. אם יש לך רצון טוב שעוד לא התגשם, הוא לא הולך לאיבוד. ״הטיבת כי היה עם לבבך״.

מילים שכדאי להכיר

מקדש

מקום קדוש שבו עובדים את ה׳. בית המקדש הוא המקדש שנבנה בירושלים.

משכן

המבנה שבני ישראל בנו לפי הציווי למשה בספר שמות, לפני שנבנה בית המקדש בירושלים.

תרומה

מתנה שנותנים מרצון. בספר שמות זה מה שהביאו לבניית המשכן.

בן נכר

אדם שבא מעם אחר.

נביא

אדם שה׳ מדבר אליו ושולח אותו להעביר מסר לעם, כמו ישעיהו וחגי.